כהן ואח' נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ-ת"א ואח'

פסק דין

ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט יאיר דלוגין) בת.א. 34857-08 לפיו התקבלה תביעתו הכספית של המערער ד"ר שלמה כהן (להלן:"כהן") והמשיבה (המערערת שכנגד) חוייבה בתשלום לשיפוי ההוצאות שהוצאו על ידי המערער בגין הגנה משפטית.

העובדות

המערער דר' שלמה כהן תבע את מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן:"מנורה") לקיים את הוראות הפוליסה שהונפקה על ידה לכסות הוצאות הליך פלילי בגין תאונת דרכים בו הועמדה לדין רעיתו יעל כהן ז"ל, זאת עד גובה התקרה המוסכמת בפוליסה. מנורה סרבה תחילה וטענה שעליה לשלם רק 500$. לאחר הגשת התביעה לביהמ"ש ועל פי פסק דין, חוייבה מנורה לשלם לכהן את סכום התביעה בניכוי השתתפות עצמית ובסכום כולל של 8,374 ש"ח.

בית משפט קמא דחה את תביעתו של כהן לתשלום הוצאות בסך 3,500 ש"ח עבור הטיפול המשפטי וכן שכ"ט עו"ד.

רעייתו המנוחה של כהן היתה מעורבת בתאונת דרכים ביום 3.11.05. רכבה היה מבוטח בפוליסה לביטוח רכב של מנורה.

בעקבות התאונה התנהלו תיק אזרחי ותיק פלילי. לצורך ניהול הגנתה במשפט הפלילי שכרו כהן ויעל שירותיה של עורכת הדין, מיכל קפלן, אשר ביצעה עבודתה בבית משפט לתעבורה וגבתה עבור שירותיה מכהן סך של 9,702 ש"ח. יעל כהן זוכתה מהאשמות שפורטו בכתב האישום.

מנורה כאמור סירבה לשפות את כהן ובתחילה טענה כי סכום השיפוי עומד על 500$. לאחר שנוכחה מנורה כי הפוליסה עליה היא מסתמכת אינה כבר בתוקף, פנתה לפוליסה התקפה וסירבה לתשלום שכ"ט בכלל. היא הפנתה לסעיף 16 לפרק ג' בפוליסה המתייחס לכיסויים נוספים ולביטוח בגין הגנה משפטית, שם נקבע כי:

"החברה תמנה על חשבונה עורך דין אשר יתן הגנה משפטית לפני כל הליך פלילי כתוצאה מתאונת דרכים… עד לגבול האחריות לכיסוי זה המפורט ברשימה…".

ובמילים אחרות החברה – קרי מנורה, היא הממנה את עוה"ד ובמקרה שכזה תממן את ההוצאות. אם המבוטח ובמקרה זה כהן, הוא זה שמינה את עורך הדין, אין הוא זכאי לשיפוי.

כהן טען כי יש לפרש את הוראת סעיף 16 לפוליסה לטובת המבוטח ועל פי תכליתה של הפוליסה, וחזקה שתכלית זו באה לקדם צדק והגינות בין הצדדים. המשמעות, כך טען, של סעיף 16 היא התנייתו של כיסוי ביטוחי במינויו של עורך דין "זול" מטעם חב' הביטוח ולכן מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד, בהתאם לסעיף 3 לחוק החוזים האחידים, ועל כן דינו להתבטל.

מנורה טענה מאידך כי אין מדובר בחוזה אחיד ואין מדובר בתנאי מקפח. פרשנותו של הסעיף ברורה. נהפוך הוא, יש בו משום "מתן הטבה" למבוטח.

במהלך הדיון בביהמ"ש קמא הגיעו הצדדים להסכם דיוני לפיו, אין מחלוקת עובדתית בעיקרי העובדות, והשאלה הטעונה הכרעה היא פרשנותה של הפוליסה ותוקפו של סעיף 16 האמור המתייחס לכיסוי ההגנה המשפטית.

בית משפט קמא שמע את טענות הצדדים והגיע למסקנה כי אין מדובר בכיסוי של הגנה משפטית שהינו בבחינת הטבה. מדובר, כך נקבע, בכיסוי ביטוחי שנכלל בפוליסה שבגינה משלם המבוטח פרמיות. עם זאת התנאי שלפיו הכיסוי מותנה במינוי עורך דין על ידי המבטח, הוא תנאי מקפח שכן הוא יוצר הגנה ואינטרס של המבטח מעבר למקובל, ויש בכך משום קיפוח של המבוטח.

לענין גובה סכום ההשתתפות, קיבל ביהמ"ש את טענתו של כהן כי מאחר ולא צויין בתוספת אלא רק סכום גלובלי, ולא סכום עבור מקרה בודד, הרי יש לשלם את כל הכיסוי הביטוחי כמפורט באותו סעיף.

בסופו של דבר תביעתו של כהן התקבלה כאמור, אולם ביהמ"ש לא פסק לו הוצאות ושכ"ט. ביהמ"ש נימק זאת בכך כי מאחר והצדדים הגיעו להסדר דיוני, לפיו לא נשמעו ראיות, אין מקום לפסיקת הוצאות.

הערעור שהוגש על ידי כהן מתייחס לאי פסיקת ההוצאות.

הערעור שכנגד שהוגש על ידי מנורה, מתייחס לקביעה לפיה האמור בסעיף 16 לפוליסה הוא תנאי מגביל בחוזה אחיד.

שמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בעיקרי הטיעון ובכל החומר שבתיק והגעתי למסקנה כי דין הערעור והערעור שכנגד להדחות.

בנושא ההוצאות – הכלל הוא כי פסיקת ההוצאות הינה סוגיה הנתונה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ואין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בה (ראה: רע"א 4006/09 מעונות עובדים בקרית משה אגודה שיתופית לשיכון בירושלים בע"מ נ' ערד' אבודני אלא במקרים חריגים).